Beit Yosef Yoreh Deah 120 – בית יוסף יורה דעה קכ‏ – Tur

טור

פירוש

(הקדמה) דיני טבילת כלים (א) הכשר כלים הנקחין מן הנכרים: הלוקח כלים חדשים מן הנכרי אסור להשתמש בהן עד שיטבילם טבילה הוגנת בלא חציצה במקוה של ארבעים סאה. וכתב בספר המצות: אבל לא במעין אע״ג דמעין מטהר בכלי טמא בכל שהוא בכלים הלקוחים מן הנכרים צריך מ׳ סאה. ולא נהירא שאין להחמיר בטבילה זו טפי מבטבילת טמאה דלא ידעינן להך אלא ממנה. (ב) וצריך שיהא הכלי רפוי בידו בשעת טבילה שאם מהדקו בידו בשעת טבילה הוי חציצה. ומיהו אם ליחלח ידו במים תחילה אין לחוש. (ג) ויברך ברוך אתה י״י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי. ואם מטביל ב׳ או ג׳ ביחד יאמר: על טבילת כלים. (ד) ואין צריך טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה כגון כוסות וצלוחיות יורות וקומקומי׳ וכיוצא בהן שהן מצרכי הסעודה. אבל שאר כלים כגון מספרים וכיוצא בהן שאינם צרכי סעודה או כלים שהן צרכי סעודה ואינם משל מיני מתכות לא. (א) וכלי זכוכית ככלי מתכות דמי. וכן כלי חרס המצופין באבר. וה״מ במצופים בפנים דהשתא דמו לכלי סעודה שהצפוי בפנים במקום התשמיש. אבל אם אינן מצופים אלא בחוץ א״צ טבילה. (ו) ומטעם זה נמי כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידים אותו א״צ טבילה אפילו למי שהולך אחר המעמיד. (ז) כתב בספר המצות: כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא אע״ג דמעמיד. ויש מחמירים להטבילו בלא ברכה. (ח) ודוקא בלוקח כלי מן הנכרי אבל שואל או שוכר ממנו א״צ. אבל ישראל שלקח מן הנכרי והשאילו לחבירו אסור להשתמש בו בלא טבילה כיון שכבר נתחייב ביד הראשון. (ט) ואם משכן לו הנכרי כלי אם נראה בדעת הנכרי שרוצה לשוקעו בידו צריך להטבילו. ואם אינו יודע אם בדעתו לשוקעו מיבעיא אם צריך טבילה ולא איפשיטא. וי״א לקולא שא״צ טבילה. וטוב להטבילו בלא ברכה או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו. (י) ישראל שנתן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי א״צ טבילה אפילו למ״ד אומן קונה בשבח כלי כיון שלא נקרא שם הנכרי עליו. וריצב״א כתב דאפילו אם נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן ותקנו שמחזיק רביעית צריך טבילה דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד. (יא) ישראל שמכר כלי לנכרי וחזר ולקחו ממנו צריך להטבילו. אבל אם משכנו בידו וחזר ופדאו ממנו א״צ להטבילו. (טז) אף על פי שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו ויטבילנו עוד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) הכשר כלים הנקחין מן הנכרים: הלוקח כלים חדשים מן הנכרים אסור להשתמש בהם עד שיטבילם טבילה הוגנת וכו׳ פשוט בסוף מסכת ע״ז (עה:) ומייתי מדכתיב בפרשת מדין אך במי נדה יתחטא כלומר מים שהנדה טובלת בהם דהיינו מ׳ סאה ופירשו בירושלמי דטבילה הוא כדי שיצאו מטומאתו של נכרי לקדושתו של ישראל ומ״ש כלים חדשים לרבותא נקטינהו וכ״ש ישנים וכן מפורש שם בגמרא: (ב) וכתב בספר המצות אבל לא במעיין פירוש אבל לא במעיין כדין מעיין שהוא מטהר בכל שהו והוא שיהא כל גוף הכלי עולה בו דהיינו דוקא לענין טבילת טומאה אבל בכלים הלקוחים מן הנכרים אף במעיין צריך מ׳ סאה וטעמו של סמ״ק שמחלק בין טבילת כלי מטומאה לטבילה זו מפורש בדבריו משום דאמרינן בפרק בתרא דע״ז אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהם דהיינו מ׳ סאה וליכא למימר היינו דוקא בכלי גדול אבל בכלי קטן סגי ברביעית דמקוה קודם שבטלו או במשהו דמעיין כמו גבי טומאה דהא בתר הכי דרש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת דהיינו טבילה ומסיק דצריכי דאי כתב וטהר ה״א בכל שהוא קמ״ל במי נדה דבעיא מ׳ סאה והשתא הא דקאמר ה״א בכ״ש ליכא לפרושי פחות מרביעית דמקוה דהא אפילו לענין טומאה לא סגי בהכי וגם ליכא לפרושי במשהו דמעיין ובכלי גדול דהא נמי אפילו לענין טומאה לא מהני כיון שאין גופן עולה בו אלא ודאי מיירי בכלי קטן דלענין טומאה סגי במשהו דמעיין או ברביעית דמקוה קודם שבטלו אפ״ה קאמר דלענין טבילה דלוקח מן הנכרי בעי מ׳ סאה כמו נדה עכ״ל ודינו של סמ״ק מדברי התוספות למדו שכתבו בסוף מסכת ע״ז גבי מים שהנדה טובלת אע״ג דרביעית סגי להטביל מחטין וצנוריות מדאורייתא היינו טבילת טומאה אבל טבילת כלי מדין חידוש הוא ובעיא מ׳ סאה וכ״כ בתשובות הרשב״א בשם ר״ת ז״ל.
ומה שכתב רבינו ולא נהירא דאין להחמיר בטבילה זו מבטבילת טמאה דלא ידעי׳ להך אלא ממנה כלומר דכיון דלא ידעינן דכלי נכרי׳ בעו טבילה אלא מדכתיב בכלי מדין אך במי נדה יתחטא אין להחמיר בהם יותר מבנדה עצמה ויש לתמוה עליו שנראה שהוא תופס בפשיטו׳ דנדה אינה צריכה מ׳ סאה במעיין והרי ר״י אינו סובר כן וכתב רבינו בסי׳ ר״א שלדבריו הסכים הרא״ש ז״ל וכיון שכן היאך כתב ול״נ שאין להחמיר בטבילה זו טפי מבטבילת טמאה שהרי לדעת ר״י והרא״ש אינו מחמיר בזו יותר מבטבילת טמאה: (ג) וצריך שיהא הכלי רפוי בידו וכו׳ עד אין לחוש יתבאר בסי׳ קצ״ו בס״ד: (ד) ויברך א״ק ב״ו על טבילת כלי וכו׳ כתב המרדכי בסוף ע״ז וז״ל כתב רשב״ם דאין לברך עליהם על הטבילה ויש מברכים על טבילת כלים ויש מברכין על טבילת כלי מתכות:
וא״צ טבילה אלא לכלי מתכות הכי איתא בסוף ע״ז (שם) וטעמא משום דכלי מתכות אמורים לענין טבילה בכלי מדין אך את הזהב וגומר: (ה) והן צרכי סעודה כלומר ועוד צריך תנאי אחר שיהיו צרכי סעודה והכי איתא בסוף ע״ז (שם) ומפרש טעמא משום דכלי סעודה אמורין בפרשת כלי מדין פירוש דכתיב כל דבר אשר יבא באש ואין דרך להשתמש באש אלא כלים של צרכי סעודה:
כתב סמ״ק טריפידיש א״צ טבילה דאע״ג ששופתין עליה קדירה של מאכל כיון שאין נותנים עליו המאכל עצמו א״צ טבילה אבל הגריילי״ש צריך טבילה לפי שצולין עליו ממש המאכל עצמו:
כתב המרדכי בפ״ק דחולין דסכין של שחיטה אינו צריך טבילה: (ו) וכלי זכוכית ככלי מתכות דמו בסוף ע״ז (שם) אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמו ופירש״י זכוכית שנשתבר ראוי להתיכו ולעשותו כלי: (ז) וכן כלי חרס המצופים באבר שם קוניא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו וחד אמר כסופו והלכתא כסופו ופירש״י קוניא פלומי״ר תחלתו של חרס וחופין אותו בקוניא של אבר. כסופו בתר סופו אזלינן שחיפהו מתכת וכלי מתכות הוא ובעי טבילה: (ח) ומה שכתב וה״מ במצופה בפנים וכו׳ עד אפי׳ למי שהולך אחר המעמיד כ״כ שם התוספות והרא״ש וכ״כ סמ״ק וטעמא משום דכיון שאינו משתמש במקום האבר או במקום הברזל לא הוי דומיא דכלי סעודה דמדין והמרדכי כתב שאבי העזרי כתב דבין מצופה מבפנים בין מחופה מבחוץ ולא מבפנים טעון טבילה דלא חילקו חכמים בין מבפנים למבחוץ והר״פ הורה להטבילם בלא ברכה ע״כ. והר״ן כתב דאיכא מ״ד דהא דאמרינן גבי קוניא הלכתא כסופו דוקא כשהוא מצופה קוניא מבית ומבחוץ ולפיכך כל שאינו מחופה טובלים בלא ברכה ע״כ וסמ״ק כתב קדרות של חרס שהן מצופין באבר מבחוץ א״צ טבילה אבל אותן שהן פילומי״ר מבפנים צריכין טבילה אך בלא ברכה לפי שאינן עשויין אלא לנוי ע״כ ובענין כלי של עץ שיש לו חשוקים של ברזל כתב המרדכי כסברת התוספת שאין צריכין טבילה ואח״כ כתב שר״מ מצריך טבילה דאזלינן בתר המעמיד לענין טבילה כמו לענין טומאה וצורת כלי זה שכתבו הפוסקים היינו שלוקחין כמה דפין של עץ ועושין להם שולים של עץ ומעמידין הכל ע״י שמקיפין הדפים שבצדדין סביב בחתיכות ברזל אחת למטה סביב לשוליים ואחת סמוך לפה ואחת באמצע: (ט) כתב סמ״ק כוס של כסף מחובר בכלי עץ צריך טבילה כיון שנשתמש בשל כסף זהו כעין כלי של עץ כיש בו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו דבסמוך וכך כוס עשוי מחתיכות כסף ועומדות החתיכות ההם ע״י שמקיפין אותם עץ סביב וז״ש מחובר בכלי עץ כלומר שהוא מחובר ע״י כלי עץ שהוא מקיפו סביב וכן מבואר יותר בדברי סמ״ק עצמו שכתוב שם כלשון הזה כוס של כסף מחובר בתוך כלי עץ דלישנא דבתוך כלי משמע בהדיא שהעץ מקיף את הכסף סביב ואפשר דבלישנא דרבינו משתמעי תרתי חדא שהוא מחובר ע״י העץ המקיפו תרתי שהוא קבוע ברגל של עץ וקאמר דצריך טבילה כיון דמשתמש בשל כסף ולא במה שמבחוץ דהיינו העץ שאין המשקה נוגע בעץ וז״ש כיון שמשתמש בשל כסף אבל מבחוץ לא א״נ ה״פ ברישא קאמר דכוס של כסף שהוא עומד ע״י כלי עץ המקיפו סביב ומחברו כדפרישית שצריך טבילה כיון שמשתמש בשל כסף וכדאמרי׳ גבי כלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל שמעמידין אותו והדר קאמר אבל מבחוץ לא אע״ג דמעמיד כלומר דוקא כשהכסף מבפנים והעץ מבחוץ הוא דצריך טבילה אבל אם הכסף הוא מבחוץ והעץ מבפנים אע״פ שהכסף מעמיד את העץ כמו אותו כלי עץ שמעמידין אותו בחשוקי הברזל א״צ טבילה דהכל הולך אחר המקום שמשתמש בו המשקה שאם המקום ההוא מתכת אע״פ שמעמידו עץ טעון טבילה ואם המקום ההוא עץ אע״פ שמעמידו מתכת אינו טעון טבילה דלא חיישינן למעמיד כלל וזה הפי׳ נראה עיקר: (י) ומה שכתב ויש מחמירים להטבילו בלא ברכה נראה דאתרווייהו קאי בין הוא של כסף ומעמידיו של עץ בין הוא של עץ ומעמידיו של מתכת דמספקא להו אי נקטינן כר״מ דאמר בתר מעמיד אזלינן אי כדברי התוס׳ והרא״ש דסברי דלא אזלינן בתר מעמיד ולפיכך מחמירין להטבילו בלא ברכה מספק והכי נקיטינן: (יא) ודוקא בלוקח כלי מן הנכרי אבל שואל או שוכר ממנו א״צ בסוף מסכת ע״ז (שם) אר״נ ל״ש אלא בלקוחין וכמעשה שהיה פי׳ בכלי מדין אבל שאולין לא ומשמע דשכורים שוים לשאולין וכ״כ הרשב״א בת״ה: (יב) ומה שכתב אבל ישראל שלקח מן הנכרי והשאילו לחבירו אסור וכו׳ כ״כ שם התוספות והר״ש בשם רשב״ם וכ״כ סמ״ק וכתב בהגה״א אבל אם לקחו חבירו לחתוך קלפים ולא לצרכי סעודה א״צ להטבילו שהרי שאול הוא בידו עכ״ל והיה נ״ל דישראל שקנה כלי מנכרי לסחורה אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון דלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה ודמי להא דהג״א בלקחו לחתוך ולא לצרכי סעודה אבל מדסיים וכתב שהרי שאול הוא בידו משמע שאם היה לקוח בידו היה חייב טבילה וא״כ ה״ה בלוקח מהעומדין אצל ישראל לסחורה כיון שמנכרי לקחם וכן הורה מורי הרב הגדול מהר״י בי רב ז״ל: (יג) ואם משכן לו הנכרי כלי וכו׳ שם איבעיא להו משכנתא מאי אמר מר בר רב אשי אבא משכן לו נכרי כסא דכספא ואטבליה ואישתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמי אי משום דחזי לנכרי דדעתיה לשקועיה כלומר שלא לפדותו עוד משמע בהדיא דהיכא דדעתיה לשקועיה פשיטא לו דבעי טבילה ובלא דעתיה לשקועיה הוא דאיבעיא לן ולא איפשיטא ופסק הרמב״ם בפי״ז מהמ״א לקולא וכתב הר״ן דלטעמיה אזיל שסובר דטבילת כלים אינה אלא מדברי סופרים אבל הרשב״א כתב בשם הראב״ד דמשכנתא צריכה טבילה ונ״ל שהוא העיקר ע״כ וכתב סמ״ג שגם מקצת רבותינו שבצרפת פוסקים להקל ויש מטבילין אותו בלא ברכה וכ״כ במרדכי: (יד) ומה שכתב רבינו או יקנה כלי אחר ויטבילנו עמו כ״כ התוספות וכ״כ המרדכי בשם רש״י והכי נקטינן:
מ״כ בתשובה אשכנזית כשנשתקע ברשות ישראל צריך טבילה שנייה בלא ברכה דראשונה כלא זבניה דמי וכעומד ברשות הנכרי דמי הלכך לא מהני אותה טבילה וצריך להטבילו לאחר שבא לרשות ישראל: (טו) ישראל שנתן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי פי׳ שנותן לו חתיכת כסף לעשות ממנה כלי אפי׳ למ״ד אומן קונה בשבח כלי א״צ טבילה כיון שלא נקרא שם הנכרי עליו שאין הכלי נקרא אלא ע״ש בעליו ולא על שם האומן כי לא דמי למעשה שהיה שהיו הכלים של מדין כ״כ התוספות בסוף ע״ז (עה:) וז״ל הרא״ש שם הנותן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי יש שהיו רוצים לומר למ״ד אומן קונה בשבח כלי טעון טבילה ופליגי בה אמוראי בפ׳ הגוזל קמא (צח. צט:) ובה״ג פסק כרב אסי דאמר אומן קונה בשבח כלי והרי״ף פסק כרבא דדחי התם דכ״ע אין אומן קונה בשבח כלי ואין צריך טבילה כיון שלא נקרא שם הנכרי עליו ולא דמי לכלי מדין:
[בדק הבית: ונראה דאפי׳ למ״ד אומן קונה בשבח כלי א״צ:] (טז) ומה שכתב רבינו וריצב״א כתב דאפילו אם נותן לו כלי שבור וכו׳ כלומר לא מיבעיא בנותן חתיכת כסף לאומן נכרי לעשות לו כלי מחדש שצריך טבילה אלא אפי׳ אם נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית ותקנו שמחזיק רביעית צריך טבילה דקי״ל הכל הולך אחר המעמיד כלומר וכיון שהכלי זה אינו עומד כתקנו אלא על ידי נכרי חשיב כאילו הוא של נכרי כנ״ל לפרש דברי רבינו אלא שהלשון דחוק לפרש דקיי״ל הכל הולך אחר המעמיד כענין שפירשתי ואין לפרש דברישא מיירי בכלי שניקב ונתנו לאומן נכרי לתקנו וישראל נתן לו את הכסף וקאמר דא״צ טבילה משום דאין אומן קונה בשבח כלי וכדמשמע דברי המרדכי וסמ״ק דבכלי שניקב מיירי וכדדייק לישנא דלתקן לו כלי דכתב רבינו ואפילו בניקב למטה מרביעית מיירי וקאמר דאין צריך טבילה דהא סתמא קתני ובכל גווני משמע וריצב״א פליג ואמר דה״מ שלא ניקב למטה מרביעית אבל אם לא היה מחזיק רביעית צריך טבילה דאם כן קשה כיון דסברא קמייתא מיירי בכלי שניקב ונתנו לתקנו מאי אפילו אם נותן לו כלי שבור לתקנו דקאמר ריצב״א הא סברא קמייתא נמי בהכי עסיק ואתי ומיהו אפשר לומר דריצב״א לא אסברא קמייתא קאי אלא בעלמא קאי וה״ק ל״מ הנותן כסף לנכרי לעשות כלי חדש דצריך טבילה אלא אפילו אם נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן צריך טבילה אלא דאכתי קשה במאי מיירי ריצב״א אי בשישראל נתן לו החתיכה לתקנה בו מאי הכל הולך אחר המעמיד דקאמר הרי גם המעמיד הוא של ישראל וע״כ צריך לדחוק דאנכרי עצמו קאי כמו שדחקתי לפי׳ ראשון ואי בחתיכת מתכת של נכרי מיירי ריצב״א קשה למה הוצרך להביא רבינו דבריו שהרי דברים אלו בבלל סברא קמייתא דהא לא קאמר דא״צ טבילה אלא בשישראל נתן לו הכסף לתקנו הא אם לא נתן לו הישראל אלא הנכרי עשאו משל עצמו צריך טבילה ועוד דלישנא דריצב״א כתב משמע דפליג אסברא קמייתא ולפי פירוש זה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וע״ק לפ״ז דמפרשינן דסברא קמייתא בכלי שניקב ונתנו לאומן נכרי מיירי משמע דדוקא בכה״ג הוא דא״צ טבילה אבל אם נתן לו כסף לעשות לו כלי מחדש צריך טבילה ואמאי הרי שייך ביה טעמא דשלא נקרא שם הנכרי עליו ודוחק לפרש דשלא נקרא שם נכרי עליו לא לשם בעלים קאמר דוקא אלא אפי׳ לשם אומן קאמר שלא נקרא שם הנכרי עליו דכלי שניקב ונתקן אין דרך לשאול מי תיקן כלי זה אבל כלי חדש דרך העולם לשאול עליו מי עשאו ונמצא ששם הנכרי נקרא עליו דהא כיון דמשום דדומיא דכלי מדין בעינן הוא דממעטי כל שלא נקרא שם הנכרי עליו א״כ דומיא דכלי מדין ממש בעינן דנקרא עליו שם הנכרי לשם בעלים ולא לשם אומן בלבד ולפיכך נראה דפי׳ ראשון עיקר בדברי רבינו ודע שהמרדכי כתב דברים הללו בלשון זה הנותן כלי לאומן לתקנו נראה לר״י דאף למ״ד אומן קונה בשבח כלי א״צ טבילה כיון שאין שם הנכרי עליו שאין כלי דומיא דמדין ומיהו אם ניקב למטה מרביעית ולא היה מחזיק מפני הנקב ונתנו עליו חתיכת מתכת צריך טבילה דקיי״ל כר׳ נחמיה דאמר פ״ק דשבת (טו:) הכל הולך אחר המעמיד אבל תפרו בפתיל מתכת אין בכך כלום שאין זה כי אם מחבר חתיכותיה והני דליים ששואבים בהם מים והם מחושקים ברזל סביב אם לקחן מן הנכרי א״צ טבילה ואע״ג דהכל הולך אחר המעמיד ה״מ היכא דנשתמש דרך המעמיד כמו הנקב שנסתם שמשתמש דרך העמדה בהם אבל הני דליים שהמעמיד בתוכו א״צ טבילה ור״מ מצריך להם טבילה:
וכתב עוד בשם ר״מ המחבת שניקבה ותקנה אם ניקבה למטה בשוליה בכדי טהרתה דהיינו בכונס משקה נתבטלה לגמרי מתורת כלי וכשחזר ותקנה פנים חדשות באו לכאן וצריכה להטביל וא״כ מן הצד נמי כיון דמן הנקב למעלה כמאן דליתיה דמי דאין מקבל ממנו ולמעלה אם חזר ותקנו הוה ליה ככלי מתכת שאינו מחזיק אלא סאה והוסיף עליו בגבהו והעמידו על סאתים נ״ל שיש לחזור ולהטבילו עבור תוספת הכלי כיון דהולך אחר המעמיד הו״ל כאילו הוא כולו חדש ממנו ולמעלה ובתוספתא דמסכת כלים יש קיתון שעשאו מן הטמא ושוליו מן הטהור טהור עשאו מטהור ושוליו מן הטמא טמא הכל הולך אחר המקבל עכ״ל משמע מדבריו דמאי דיהיב ר״י טעמא משום דאין אומן קונה בשבח כלי (שם הנכרי עליו) היינו בנתן כלי לאומן לתקנו והוא שלא ניקב למטה מרביעית אבל אם ניקב למטה מרביעית ונתן עליו הנכרי חתיכת מתכת צריך טבילה ומשמע לי דהיינו דוקא בשחתיכת המתכת היה של נכרי דאי אפי׳ בשחתיכת מתכת של ישראל קאמר דצריך טבילה מה בין זו לתפר בפתיל מתכת הא בין בזו ובין בזו אין שם חתיכה של נכרי ואדרבה ההיא דתפר בפתיל מתכת גריעא מינה שהפתיל מיהא הוא של נכרי ובנתן עליה חתיכה אין שם שום דבר של נכרי אלא ודאי בנתן עליה נכרי חתיכת מתכת משלו מיירי אבל אם היה חתיכת המתכת של ישראל א״צ טבילה והגמיי׳ בפי״ז בשם סמ״ק כ׳ בל׳ זה הנותן כלי לאומן נכרי לתקנו א״צ להטביל אפי׳ למ״ד אומן קונה בשבח כלי מ״מ אין שם נכרי עליו משמע דר״ל אפי׳ לא היה מחזיק רביעית קודם שתקנו הנכרי והתוס׳ פירשו לפי שאין עיקר הכלי של האומן ולפ״ז כשלא היה מחזיק רביעית קודם לכן א״כ עיקר הכלי של האומן וצריך טבילה למ״ד הכל הולך אחר המעמיד ומ״מ אותם הדלאים המחושקים ברזל מבחוץ אע״ג דהברזל מעמידן א״צ טבילה לפי שאין משתמשין בו דרך הברזל וכן בכוס המחושק כסף מבחוץ ויש מחמירים להטביל בלא ברכה והקונה כוס מאזרי״ן בלע״ז והם מתוקנים ברתוקות ובמסמרות של כסף אם אינם מחזיקין רביעית בלא התיקון צריכין טבילה עכ״ל: (יז) ישראל שמכר כלי לנכרי וחזר ולקחו ממנו צריך להטבילו כ״כ התוס׳ והרא״ש ז״ל ונתנו טעם מפני שנקרא שם הנכרי עליו: (יח) ומה שכתב אבל אם משכנו בידו וכו׳ כ״כ ג״כ התוס׳ והרא״ש ז״ל שם וכתבו דאע״ג דמספקא ליה לתלמודא אי משכנתא כזביני לענין הא ודאי פשיטא דלאו כזביני: (יט) אע״פ שצריך להטביל הכלי קודם שישתמש בו אם נשתמש בו קודם לא נאסר מה שנשתמש בו וכו׳ כ״כ שם התוס׳ והרא״ש ז״ל וכתב הרא״ש דהכי איתא בירושלמי וכ״כ הר״ן בשם הראב״ד וכ״פ הרמב״ם ז״ל:
כתוב בהג״א נפח ישראל שעשה כלי מתכת אין צריך טבילה ע״כ ואשמועינן שאע״פ שקנה המתכת מן הנכרי לית לן בה:
כתוב עוד בהג״א כלי ברזל שכופין על הלחם לאפותו וכן שמשימין על היורה א״צ טבילה אבל כיסוי ברזל שמכסין יורה או קדירה צריך טבילה:
כתב המרדכי דצריך להטביל ידי הכלי דמה לי ידיו מה לי בית תשמישו הא לאו בפליטת איסור תליא מילתא דהא אפי׳ חדשים צריכין טבילה ועוד יתבאר דין ידות הכלים בסי׳ ר״ב ושם יתבאר דין טבילת הכלים וחציצתן. ובסי׳ ר״א יתבאר דין טבילת הכלום:
כתוב בהג״א סכין צריך להעביר חלודה ואם הטביל כן לא עלתה לו טבילה ובסמ״ג כתב מורי דבספרי תניא המטביל סכין צריך להעביר חלודה וטעמא אומר ר״י משום חציצה ובמקפיד עליה:
כ״כ הכלבו בסימן פ״ו וז״ל כתב ה״ר שמשון ז״ל אותם כלי מתכות שהעלו חלודה ואין יכולין להעביר חלודה ע״י שפשוף וע״י גחלים שלא ישאר מעט הו״ל מיעוטו שאינו מקפיד ואינו חוצץ בטבילה ע״כ. עוד תנן בפ״ד דמסכת מקואות לא יטבול את הקומקומוס בחמין אא״כ שפשף ופי׳ הרמב״ם קומקומנים הוא כלי שמחממין בו חמין ופעמים כשיש בו מים מכבין בו פחמין וקאמר שצריך שישפשף הפחמין שבתוכו ויסלקם ממקום למקום שלא ידבק זה בזה ויחוצו וכתב שם הרא״ש וכך מסתבר דלא קאי אשחרות הנדבק בקומקומוס מבחוץ שאין אדם מקפיד עליו ודרכו בכך וחשוב כדופן הכלי ואפי׳ בכולו אינו חוצץ עכ״ל:
כתוב בת״ה סימן רנ״ז שאין לשלוח קטן להטביל כלים דכיון דטבילת כלים דאורייתא לא מהימנינן לקטנים עלייהו ומ״מ להטבילם קטן בפני ישראל כתב דשרי ואפי׳ להג״א בפ״ב דחולין שפסק כר׳ יוחנן דאמר אשה לבעלה בעיא כוונה אע״פ דחולין הוא דקטן בר כוונה הוא אם עומדים על גבו ומלמדים אותו כמ״ש התוספות בפ״ק דחולין (יב:) ולענין טבילה זו נראה דיכולין ללמדו שיכוין לטהר אפילו אם לא יעמדו ע״ג ועוד מאן לימא לן דהך טבילה דאינה מטומאה לטהרה ואינה אלא גזירת הכתוב מנ״ל דבעי כוונה ובתשובות להרמב״ן סימן קנ״א כתוב דלהטביל כלים ע״י נכרי דמותר ובתשובות הרשב״א ח״ג סימן רנ״ה כתוב כלשון הזה מה שכתבת שהטבלת כלים מדרבנן לא כולם מודים בו ומדברי הרמב״ם יראה שהוא סבור שהוא מדאורייתא ופשטא דשמעתא דשילהי ע״ז הכי משמע טפי ומכל מקום כל לחולין לא בעי כוונה ואפילו לגבי נדה משום דכל לבעלה חולין הוא ואיפליגו בה רב ור״י ופסקו הפוסקים כרב דלבעלה מותרת ואפשר משום דהתם משמע דרב נחמן אית ליה כרב ועוד נראה לי דלגבי טבילת כלים לא בעי שליחות דמנא תיתי ואילו הטבילו ישראל שלא מדעת הבעלים עלתה לו טבילה וכל היכא דלא בעיא שליחות אפילו טבילת נכרי למה לא תעלה ועוד איפשר דאפי׳ טבילת נכרי אפי׳ לרבנן לא גרע מירדה להקר ומכל זה יראה לי שעלתה לו טבילה עכ״ל:
כתב המרדכי בפ״ב דביצה מי ששכח ולא הטביל כלי מע״ש או מעי״ט יתן הכלי לנכרי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו והו״ל כשואלו מן הנכרי דא״צ טבילה ע״כ ותיקון זה אפשר לעשות אפילו בחול במקום שאין מצוי מקוה מים להטביל בו:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון